<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"כ ח"ב</h1>
<h2>דף קיד.</h2>
המוציא מציאה לא ישבע אפילו בטענת ודאי גטין. משכונו של ישראל ביד גוי שהלוה לו עליו הגוי המעות ונאבדו מן הגוי ומצאו ישראל מחזירו לראשון ואינו יכול להחזיר' לגוי כי כיו' שנפל מן הגוי פקע שעבודו מאחר שמצאם ישראל ואם יבוא לומ' המוצא אני רוצה להחזירם משום קדושת השם יאמר לו האחר אם תרצה לקדש השם תעשה בשלך קמא. המציל מן הגייס ומן הנהר או מזוטו של ים ומן הליסטים הרי אלו שלו כי נתיאשו בעלים בודאי ודוקא ליסטים גוי שמוציאין ממנו באמתלא ובכמה דרכים בלא עדים לא מיאש ואינו שלו עד שידע בודאי שנתייאשו הבעלים אבל בליסטים ישראל מאחר שאינו יכול להוציאו ממנו אלא בראיה ברורה ודאי הוא מתיאש מיד והרי היא שלו ויש מי שפירש כי זה מיירי בשלקחה מן הליסטי' דאם הציל ממנו שלא מדעתו אין כאן שינוי רשות וביאוש לחודיה לא קנה ואפשר כי בלסטים גוי קני בייאוש לחודיה במציל מן הנהר אבל לא בליסטים ישראל זולתי אם קנאה ממנו ומציל מן הנהר וכיוצא בזה ומיירי בשהולך במרוצה דמסתמא מתיאש שאינו מתעכב מה שנופל שם אבל אם הוא מתעכב שם אינו מתיאש וכן כתב רב אלפס בתרא. נחיל דבורים הרי אלו שלו אם נתייאשו בעלים קמא. גוזל קטן הנמצא תוך חמשים אמה של שובך הרי הוא לבעל השובך חוץ לחמשים של מוצאו בין ב' שובכין היותר קרוב לו שלו מחצה על מחצה יחלוקו וכתב הרמב"ן כשהיו שני השבכות שוין ביונין אבל אם יוני האחד רבים הלך אחר הרוב אף על פי שהוא רחוק במציא' ומחצה על מחצה נמי מיירי בשוין. והא דאמרי' הרי היא של מוצאו לפי' התוספות ורש"י מיירי בשביל של כרמים דלא חיישי' לעלמ' מאחר שמפסיקין כרמים בינו לשובכין דעלמא דאל"כ חיישינן לשובכין דעלמא בתרא [כ"ג ע"ב].
